Israel Bagrut Geography key terms

התנועה המתמדת של מים בין האוקיינוסים, האטמוספרה, הקרקע והיצורים החיים באמצעות אידוי, עיבוי, משקעים, נגר וחלחול. בישראל עיקר הגשם מגיע ממערכות ים-תיכוניות בחורף, והמחסור בנהרות ובימות מחייב ניהול מלאכותי של מי התהום והשפיעה.

שכבת סלע חדיר למים המסוגלת לאגור ולהעביר מי תהום בכמות ניצולת. בישראל שני אקוויפרים עיקריים: ההר המרכזי (נקבי) וחוף הכרמל והכרמל (חולי), והם מקור המים הטבעי המרכזי של המדינה.

הגובה העליון של אזור הרוויה באקוויפר, שמתחתיו כל הנקבוביות מלאות מים. ירידת המפלס עקב שאיבה מוגברת מסמנת ניצול יתר ועלולה לגרום לחדירת מים מלוחים או לכניסת מזהמים.

אקלים המתאפיין בחורף קריר וגשום ובקיץ חם ויבש, עם מעבר חד בין העונות. בישראל הוא שורר מצפון לנגב, כאשר כמות המשקעים יורדת מדרום לצפון וממזרח למערב, ומכתיבה חקלאות בעל וצמחיית חורש.

השינוי בכמות המשקעים לאורך מרחק או גובה. בישראל המשקעים יורדים מכ-1,000 מ"מ בגליל העליון לפחות מ-100 מ"מ באילת, ופער זה קובע את גבולות החקלאות, הצומח ויישובי הקבע.

קו במפה המחבר נקודות בעלות כמות משקעים שנתית זהה. קווי הגשמים משמשים לתיחום אזורי אקלים ולקביעת גבול החקלאות הבעל, למשל קו ה-200 מ"מ בצפון הנגב.

אזור שבו המשקעים מעטים מאוד והאידוי עולה עליהם במידה ניכרת, ולכן הצומח דליל והחקלאות אפשרית רק בהשקיה. הנגב והערבה הם המדבר הישראלי, ובהם שולטים תהליכי בליה מכנית וסחיפה על ידי רוח ומים.

שטח נמוך ויבש שבו מצטברים מלחים בגלל אידוי מי תהום קרובים לפני השטח. מלחות אופייניות לערבה ולחופי ים המלח, והן בלתי מתאימות לחקלאות ללא שטיפה וניקוז.

הצטברות מלחים בקרקע או במים עד לרמה הפוגעת בצמחים ובאיכות המים. בישראל היא נגרמת מהשקיה במים מלוחים, מאידוי בנגב ומחדירת מי ים לאקוויפר החוף עקב שאיבת יתר.

הובלת חלקיקי קרקע על ידי מים, רוח או כוח הכבידה. בישראל היא מחריפה במדרונות חשופים ובקרקעות לס, ומפחיתה את עומק הקרקע ואת פוריותה; טרסות ונטיעות משמשות למניעתה.

מדרגה מלאכותית הנבנית על מדרון תלול כדי ליצור משטח מעובד ולהאט את זרימת המים. טרסות אופייניות לחקלאות ההררית בגליל, ביהודה ובשומרון, והן מפחיתות סחיפת קרקע.

מים הזורמים על פני הקרקע ואינם מחלחלים, בעיקר לאחר גשם עז או כשהקרקע רוויה. בישראל נגר זה מרוכז לנחלים אכזב, למאגרי מים ולמערכות ניקוז עירוניות.

ערוץ שבו זורמים מים רק בעת שיטפונות בעקבות גשם, ורוב ימות השנה הוא יבש. רוב נחלי הנגב והערבה הם אכזבים, והשיטפונות בהם מסוכנים ומנוצלים למילוי מאגרים.

מבנה מלאכותי לאיגום מים עיליים לצורכי שתייה, חקלאות או שיקום נחלים. בישראל מאגרי שיטפונות בנגב ובגליל אוגרים נגר חורפי, ומאגרי מי קולחין מספקים מים להשקיה.

מי שופכין שעברו טיפול וטיהור ברמה המאפשרת שימוש חוזר, בעיקר בחקלאות. ישראל היא מהמובילות בעולם בשימוש זה, וכמחצית ממי ההשקיה מגיעים ממקור זה, מה שמפחית את הלחץ על מי השתייה.

הפרדת מלחים ממי ים או ממים מליחים לקבלת מים מתוקים, בעיקר באוסמוזה הפוכה. מתקני ההתפלה לאורך חוף הים התיכון מספקים חלק ניכר ממי השתייה בישראל, אך צורכים אנרגיה רבה.

מספר התושבים ליחידת שטח, בדרך כלל לקמ"ר. בישראל הצפיפות גבוהה מאוד במחוז תל אביב ונמוכה בנגב, והפער משקף את התפלגות היישובים, מקורות התעסוקה והמים.

ההפרש בין מספר הלידות למספר הפטירות באוכלוסייה בתקופה נתונה. בישראל שיעור הגידול הטבעי גבוה יחסית למדינות מפותחות, במיוחד במגזר החרדי והבדואי, ומשפיע על תכנון דיור, חינוך ותשתיות.

הגירת יהודים מחו"ל לישראל, שהיא גורם מרכזי בגידול האוכלוסייה ובהרכבה. גלי עלייה שונים הביאו אוכלוסיות בעלות כישורים, תרבויות וצרכים שונים, והשפיעו על פריסת היישובים ועל שוק העבודה.

יישוב עירוני שהוקם בשנות ה-50 במסגרת מדיניות פיזור האוכלוסין, בעיקר בפריפריה ובקווי הגבול. היישובים נועדו לקלוט עולים ולחזק את השליטה בשטח, אך רבים מהם נותרו חלשים כלכלית.

הבחנה מרחבית בין אזורים מרובי הזדמנויות, תעסוקה ושירותים (המרכז) לבין אזורים מרוחקים וחלשים יותר (הפריפריה). בישראל המרכז הוא גוש דן, והפריפריה כוללת את הגליל, הנגב ורמת הגולן.

אזור עירוני גדול הכולל עיר מרכזית ואת היישובים הסובבים אותה, הקשורים אליה בקשרי תעסוקה, תחבורה ושירותים יומיים. מטרופולין תל אביב הוא הגדול בישראל, ולצידו פועלים מטרופולין חיפה וירושלים.

תהליך שבו גדל חלק האוכלוסייה המתגורר בערים על חשבון הכפר. בישראל שיעור העיור גבוה מאוד, והתהליך מתבטא בהתפשטות פרברים, בציפוף ובמעבר מיישובים חקלאיים ליישובי שירות.

התפשטות מגורים מהעיר המרכזית אל יישובים סמוכים ופתוחים יותר, תוך הסתמכות על רכב פרטי ותחבורה לעיר. בישראל הפרבור אופייני לשולי גוש דן, והוא מגדיל את הצורך בכבישים ובשירותים ביישובי הלוויין.

גידול צמחים המבוסס על מי גשמים בלבד, ללא השקיה. בישראל היא מתאפשרת בעיקר מצפון לקו 200 המ"מ, וכוללת גידולי חיטה, שעורה, זיתים ומטעים, התלויים בכמות ובפיזור הגשם.

חקלאות המבוססת על השקיה מלאכותית של גידולים. בישראל השלחין מרוכז בעמקי הצפון, בשפלת החוף, בערבה ובנגב, ומאפשר גידולי ירקות, פירות וייצוא חקלאי בעל ערך גבוה.

צורת התיישבות שיתופית שבה הרכוש משותף והחברים עובדים בענפי חקלאות, תעשייה ושירותים. בעבר היה הקיבוץ מנוע חקלאי ותעסוקתי מרכזי, וכיום רבים מהם עברו הפרטה ושילוב תעשייה ושירותי תיירות.

צורת התיישבות שיתופית שבה לכל משפחה משק חקלאי נפרד, והחברים משתפים פעולה בשיווק, ברכש ובשירותים. המושבים נפוצים בשפלת החוף, בגליל ובנגב, וכיום רבים מהם משלבים עבודה מחוץ למשק.

שטח מתוכנן ומיועד לריכוז מפעלים, מחסנים ומרכזי לוגיסטיקה, לרוב בשולי ערים ובקרבת צירי תחבורה ראשיים. הריכוז מאפשר ניהול משותף של תשתיות, טיפול בפסולת והפרדה בין תעשייה לאזורי מגורים.

מתחם תעשייה מתוכנן ברמה גבוהה הכולל מפעלים עתירי ידע, מרכזי מחקר ופיתוח ושירותים עסקיים. בישראל פארקים כאלה נבנו בערי הפריפריה ובסביבת מטרופולין תל אביב, והם מושכים תעסוקה איכותית.

ענף תעשייה וטכנולוגיה עתיר ידע ומחקר, הכולל תוכנה, אלקטרוניקה, סייבר וביוטכנולוגיה. בישראל הוא מרוכז באזורי המרכז ובסביבת מוסדות אקדמיים, מהווה מנוע צמיחה כלכלי מרכזי ומגביר את פער המרכז-פריפריה.

עובדים או תלמידים הנוסעים מדי יום בין מקום מגוריהם למקום עבודתם או לימודיהם. זרימות יוממיות בישראל מכוונות בעיקר אל גוש דן וירושלים, ומשפיעות על עומסי התחבורה ועל תכנון הרכבות.

מסמך תכנוני מחייב ברמה ארצית הקובע מדיניות לשימושי קרקע, לתחבורה, לדיור, לתעשייה ולשמירת טבע. בישראל תכניות מתאר ארציות (כמו תמ"א 35) מכוונות את הפיתוח ומאזנות בין צורכי אוכלוסייה לבין שמירת שטחים פתוחים.

החלוקה והייעוד של שטחים לפעילויות שונות כגון מגורים, חקלאות, תעשייה, מסחר, פנאי ושמירת טבע. במפות שימושי קרקע מוצגים בצבעים שונים, וניתוחם חושף קונפליקטים על קרקע בין פיתוח לשימור.

קרקע שאינה בנויה ואינה מיועדת לפיתוח עירוני, כגון שדות, חורשות, פארקים ושמורות. בישראל השטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים עקב הבנייה, והגנתם היא נושא מרכזי בתכנון ובמדיניות הסביבה.

מפה שבה קווים מחברים נקודות בעלות גובה זהה מעל פני הים, ומאפשרים לקרוא תבליט, שיפועים ועמקים. צפיפות הקווים מעידה על תלילות המדרון, וצורתם מלמדת על כיוון הזרימה והניקוז.

היחס בין המרחק במפה לבין המרחק בשטח, המבוטא כמספר או כפס גרפי. קנה מידה קטן מציג שטח גדול בפחות פירוט, וקנה מידה גדול מציג שטח קטן בפירוט רב, ולכן מתאים לניתוח מקומי.

מערכת מספרים המאפשרת לאתר נקודה במדויק על גבי מפה באמצעות ציון שורה ועמודה. שימוש נכון ברשת מאפשר למדוד מרחקים, לחשב שטחים ולתאר מיקומים בדיוק לצורכי מיפוי וניתוח מרחבי.

פיתוח המספק את צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של דורות העתיד לספק את צורכיהם. בישראל הוא בא לידי ביטוי בצמצום זיהום, בשימור מגוון ביולוגי, בניהול מים ובתכנון עירוני המשלב תחבורה ציבורית ושטחים פתוחים.