כיבוש העבודה מול קופה ריקה: הכרעה בוועד הפועל בפתח תקווה, 1927
סתיו 1927, פתח תקווה. המשבר הכלכלי שאחרי העלייה הרביעית השאיר במושבה כ-200 פועלים יהודים בלי עבודה, ולוועד הפועל המקומי יש בקופה 120 לירות בלבד - קופה שממנה משולם גם סיוע האבטלה החודשי. בפרדס של 60 דונם, בבעלות משפחה יהודית ותיקה, מעסיק הבעלים 45 פועלים ערבים מואדי חנין בשכר של 35 מיל ליום. השכר המקובל אצל הפועל היהודי הוא 75 מיל, והבעלים מציע 55 מיל - בתנאי שהוועד יערוב להלוואה שתכסה את הפרש 20 המיל ליום. לטענתו, מחיר התפוזים לייצוא ירד העונה ב-30%, ואם ישלם 75 מיל הוא יפסיד כ-400 לירות ויאלץ למכור חלק מהחלקה. חברי הוועד חלוקים: אחדים רואים בכניעה לבעל הפרדס פגיעה בעיקרון 'כיבוש העבודה'; אחרים מזהירים שמאבק בבעל פרדס יהודי יחזק דווקא את הקבלנים הפרטיים וירחיק את המעסיקים מהוועד. בינתיים מודיע מזכיר מועצת הפועלים בחיפה כי שם נחתם הסכם 'עבודה מעורבת' עם קבלן יהודי, וכי אם פתח תקווה תסרב - התקדים ייפול עליה. ההצבעה נקבעת לעוד יומיים.
1. פרט שלוש דרכי פעולה אפשריות העומדות לפני הוועד, ונתח עבור כל אחת את מחירה התקציבי והאידיאולוגי לאור הנתונים שבמסמך.
Read the worked answer
אפשרות א - סבסוד מלא מקופת הוועד. הוועד משלים את הפרש 20 המיל: 45 פועלים × 20 מיל = 900 מיל ליום, כלומר 0.9 לירה ליום, כ-108 לירות לעונת קטיף של 120 יום. המחיר התקציבי ברור - כמעט כל הקופה (120 לירות) נשאבת לפרדס אחד, וסיוע האבטלה ל-200 הפועלים האחרים נפגע. המחיר האידיאולוגי חמור לא פחות: הוועד הופך לצד שמשלם פחות מהשכר המקובל, ובכך הופך את 'השכר היהודי הנמוך' לעובדה מוסכמת.
אפשרות ב - עמידה על 75 מיל. הכרזה שהפרדס מוסגר, ואיום בהרמת קול ציבורי. הרווח: העיקרון נשמר ובעל הפרדס נושא בעלות. הסיכון: הוא יעדיף לפטר ולחזור לעבודה ערבית, והוועד יואשם בהרס פרנסה של יהודי.
אפשרות ג - פשרה: 55 מיל וערבות להלוואה. 45 פועלים חוזרים לעבודה, היחסים עם משפחה ותיקה נשמרים, והתקדים החיפאי מרוסן. המחיר: תקדים של שכר נמוך בכל המושבות.
השיקול המכריע אינו גובה השכר אלא מי נושא בנטל העיקרון: אם הוועד מממן את הפער, העיקרון הלאומי הופך להוצאה מתמשכת של הציבור היהודי עצמו במקום דרישה מהמעסיק - וזה מה שהופך את אפשרות א לכדאית פחות משנדמה ממבט חטוף בקופה.
2. כיצד היה מנסח נציג 'כיבוש העבודה' את תשובתו לטענה הכלכלית של בעל הפרדס, ומהם שני חולשותיו של הטיעון הזה דווקא בנסיבות 1927?
Read the worked answer
ניסוח הטיעון. הטענה הכלכלית של הבעלים לוקחת את מחיר התפוזים כגזירת שמיים. הטיעון הנגדי של 'כיבוש העבודה' הוא שהשכר הנמוך אינו חיסכון אלא העברת עלות: פועל יהודי שמקבל 35 מיל אינו יכול להתקיים, נוטש את המושבה, והיישוב מפסיד את כוח העבודה, את הצריכה ואת ההתיישבות - כלומר את מה שהפרדס אמור לשרת מלכתחילה. מבחינה זו השכר הנמוך הוא הלוואה שנלקחת מהעתיד הלאומי.
החולשה הראשונה. הטיעון המעמדי והטיעון הלאומי מתנגשים כאן. הבעלים הוא יהודי, חבר היישוב, ולעיתים גם תורם למוסדות; הצגתו כ'מנצל' מפרקת את האחדות שהאידיאולוגיה עצמה דורשת, ומעניקה לקבלנים הפרטיים טיעון שהוועד רודף את אנשיו.
החולשה השנייה. הטיעון מניח תחליפיות - שיש מספיק פועלים יהודים, ובכללם מיומנים, שימלאו את 45 המקומות. ב-1927 יש 200 מובטלים, אך לא כולם בעלי כושר קטיף; אם הוועד כופה שכר גבוה על מעסיק שאין לו פועלים מתאימים, התוצאה עלולה להיות פיטורים והפסד כפול. לכן הטיעון צריך להיות מותנה: הוא תקף רק כשהוועד מספק גם את כוח העבודה וגם את הביקוש, ולא רק את הסיסמה.
3. איזה מקור היסטורי נוסף תבקש כדי להכריע אם פער השכר נובע ממבנה השוק - בעלות על קרקע, מחירי יצוא, היצע עובדים - ולא מרמת חיים נמוכה של הפועל הערבי? נמק מה בדיוק יבדוק המקור.
Read the worked answer
המקור המבוקש הראשון: פנקסי השכר של הפרדס, 1924–1928. אם פנקסים אלה מראים שהפער בין שכר ערבי ליהודי נשאר קבוע גם בשנת שיא של מחירי יצוא, אזי השכר אינו נגזרת של רווחיות אלא של נוהג ומבנה בעלות. לעומת זאת, אם הפער נסגר בשנות שיא, הטענה הכלכלית של הבעלים מתחזקת.
המקור השני: רשומות מסדר הפועלים בוואדי חנין ומפקדי הכפרים. מטרתם לבדוק את ההיצע: כמה פועלים זמינים, מה חלופות התעסוקה שלהם, והאם קיים עודף עבודה שמאפשר שכר נמוך. אם ההיצע הערבי גדול פי כמה מהביקוש בעוד ההיצע היהודי קטן - הפער הוא תוצאה של מבנה שוק, לא של תרבות.
המקור השלישי (משלים): התכתבות Between הוועד למועצת הפועלים על מקרי שכר דומים. הוא מאפשר להשוות בין ענפים: אם אותו פער מופיע גם בענפים שאינם柑橘יים, ההסבר הייחודי של מחירי התפוזים נחלש.
כלל הפרשנות: שום מקור בודד לא יכריע. ההכרעה תלויה בהצלבת שני כיוונים - האם הפער משתנה עם השוק (מבנה) או נותר קבוע (נוהג והדרה) - וזו הבחנה שהמסמך לבדו אינו מאפשר.