שירה: אמצעים פואטיים, דימוי, צליל, דובר וטון
פרק השירה בודק אם אתם יודעים לעבור מן הפרט הקטן – מילה, צליל, תמונה – אל משמעות שלמה, בלי לדקלם רשימת אמצעים מנותקת מן הטקסט.
הכלים
- דובר מול משורר: הדובר הוא דמות בטקסט; אין להסיק את עמדת המשורר מדברי הדובר.
- טון: אירוני, נוגה, מתגרה, מהוסס. הטון נבנה מן הבחירות הלשוניות ולא מן הביוגרפיה.
- תמונה: מטאפורה (השוואה ללא "כמו"), דימוי (עם כ'/כמו), האנשה, מטונימיה (מאפיין תמורת בעליו), אוקסימורון.
- צליל: חריזה סופית ופנימית, אליטרציה (חזרת עיצור), אסוננס (חזרת תנועה), אנפורה (פתיחה חוזרת), אניאמבמנט (גלישה בין שורות).
- מבנה: בתים, שיר חופשי מול שיר מחורז וממושקל, פנייה לנמען, שיר אזוטרי.
דוגמה עם הנמקה
נניח השורה "העיר ישנה על גבה כמו בהמה עייפה". כ' הדמיון ובלעדיה אין דימוי; הבחירה ב"בהמה" ולא ב"אדם" מעניקה לעיר גוף כבד; התואר "עייפה" מייחס לה תשישות אנושית. המסקנה: הדובר אינו מתאר נוף בלבד אלא חוויה של עייפות קיומית. ההנמקה נשענת על שלושה פרטים – כ' הדמיון, בחירת החיה, בחירת התואר – ולא על תחושה כללית.
מלכודות
זיהוי אמצעי בלי הסבר תפקידו; קריאה ביוגרפית ("המשורר התגעגע"); התעלמות מסימני פיסוק ומן הבתים; הפיכת הדימוי לרעיון מופשט כל כך עד שאיבד את התמונה; ייחוס הטון לדובר בלי ראיה לשונית.