השוואה בין‑טקסטואלית בין יצירות ותקופות
בפרק ההשוואה נבדקת היכולת לבנות השוואה שיש בה טענה: לא "גם כאן וגם שם יש אהבה", אלא מה משמעות ההבדל בין שתי הבחירות האמנותיות. השוואה טובה היא כלי פרשני, לא רשימה.
צירי השוואה
- תמה ומרכז עניין
- דמות ומניע
- מבנה וקצב
- משלב ולשון
- נקודת מבט ומי מספר
- תפקוד המרחב
- סוג וז'אנר, ותקופה
בין‑טקסטואליות
- צורות: אלוזיה (רמיזה), ציטוט, פרודיה, מחווה, עיבוד.
- דוגמה מוכרת: סיפור העקידה משמש מצע לשירי עקדה מודרניים, שבהם האב והבן מדברים בקולם שלהם ולא בקול המקראי. השינוי בקול הוא עצמו הפרשנות, ולא רק רקע.
דוגמה עם הנמקה
נניח שני שירים שנפתחים בפנייה אל "את" ומסתיימים בשתיקה. בשיר הראשון הפנייה נענית, בשני היא נופלת על אוזן ערלה. ההשוואה אינה "שיר א' טוב יותר", אלא טענה על תפקוד הפנייה: בראשון היא בונה קשר, בשני היא חושפת את היעדר הנמען. ההנמקה נשענת על שני הפרטים המשווים – הפתיחה והסיום – ועל ההבדל ביניהם.
מלכודות
השוואה טבלאית בלי מסקנה; הקבלה בין יצירות מתקופות שונות בלי להסביר את הפער ההיסטורי; הנחה שדמיון בצורה מעיד על דמיון במשמעות; העדפה ערכית disguised as ניתוח.
כלל אצבע: לכל השוואה צריך להיות "לשם מה" – מה היא מלמדת על שתי היצירות.