Bagrut Civics cheat sheet
Bagrut Civics · Keep the key ideas within reach.
שלטון ופוליטיקה במדינת ישראל
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת נפרדות, אך הממשלה זקוקה לאמון הכנסת כדי לכהן.
הכנסת מונה 120 חברים הנבחרים בבחירות כלליות, ישירות, יחסיות, חשאיות ושוות; כל המדינה היא אזור בחירה אחד.
אחוז החסימה הוא 3.25% מקולות הכשרים; מפלגה שאינה עוברת אותו אינה נכנסת לכנסת, והקולות שלה מוקצים מחדש.
שיטת בדר-עופר: חלוקת המנדטים נעשית בשלב ראשון לפי מכסה כללית, והשאריות מוקצות לפי גודל השארית של כל רשימה.
הרכב הממשלה מוטל על חבר הכנסת שזכה להמלצת רוב חברי הכנסת; הוא מקבל מהנשיא את כתב המינוי ומרכיב קואליציה של 61 חברים לפחות.
הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית: הכנסת יכולה להפיל ממשלה רק אם באותה הצבעה היא מביעה אמון בממשלה חלופית בראשות מועמד אחר.
חוק יסוד: הכנסת קובע את עקרון הבחירות, את משך הכהונה (ארבע שנים) ואת האפשרות לפיזור הכנסת לפני תום הכהונה.
נשיא המדינה נבחר על ידי הכנסת בחשאי לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, ותפקידו בעיקרו סמלי-ייצוגי.
מבקר המדינה נבחר על ידי הכנסת, פועל באופן בלתי תלוי בממשלה ומדווח לכנסת ולוועדת ביקורת המדינה.
זכויות האדם והאזרח
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על הזכות לחיים, לגוף, לכבוד, לפרטיות, לרכוש ולחירות אישית; פגיעה בזכות מותרת רק בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
חוק יסוד: חופש העיסוק קובע כי אין להגביל עיסוק אלא בחוק או מכוח חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
פסק דין בנק המזרחי (1995) קבע כי לחוקי היסוד מעמד חוקתי עליון, וכי לבית המשפט סמכות לבטל חוק רגיל הסותר חוק יסוד.
הזכות לשוויון אינה מעוגנת בחוק יסוד מפורש, אך בית המשפט הכיר בה כזכות יסוד הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר הפליה מטעמי גזע, דת, לאום, מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, הורות, מקום מגורים או השתייכות פוליטית.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייב נגישות, איסור הפליה בתעסוקה והתאמות סבירות; מוסדות ציבור מחויבים להנגיש שירותים ומבנים.
האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות והאמנה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות אומצו ב-1966; ישראל חתמה עליהן אך לא אשררה את הראשונה.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כולל פיסקת הגבלה, ולכן כל פגיעה בזכות נבחנת בשלושה מבחנים: חוקיות, תכלית ראויה ומידתיות.
הזכות לגישה לערכאות ולביקורת שיפוטית אינה ניתנת לשלילה מוחלטת; גם עצור או אסיר זכאי לפנות לבית משפט ולערער על מעצרו.
החברה הישראלית ורב-תרבותיות
החברה הישראלית מורכבת מקבוצות רבות: יהודים חילונים, דתיים וחרדים; ערבים מוסלמים, נוצרים ודרוזים; עולים חדשים, עובדים זרים ומבקשי מקלט.
ההגדרה המקובלת של רב-תרבותיות היא הכרה בקבוצות שונות כשוות-ערך, עם זכות לשמר תרבות, שפה ומנהגים, לצד שותפות באמנה חברתית משותפת.
הפער החברתי-כלכלי בישראל נמדד לפי מדד ג'יני ולפי הכנסה פנויה; קבוצות מיעוט ועולים נמצאות לרוב בתחתית סולם ההכנסה.
חוק חינוך ממלכתי קובע את מטרות החינוך הממלכתי, ובהן חינוך לערכים דמוקרטיים, לסובלנות ולשוויון; קיימים זרמים נפרדים: ממלכתי, ממלכתי-דתי וחינוך ערבי.
השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל מאז 1948, אך בשנת 2018 שונה מעמדה בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי לשפה בעלת מעמד מיוחד.
הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי פועלת לצמצום פערים באמצעות תקצוב ייעודי ותוכניות תעסוקה.
שירות לאומי-אזרחי פתוח לבני נוער שאינם מתגייסים לצה"ל, ובהם ערבים, חרדים ונשים פטורות; הוא מקנה זכויות סוציאליות דומות לאלו של חיילים משוחררים.
עלייה וקליטה: חוק השבות (1950) מעניק לכל יהודי זכות לעלות לישראל; חוק האזרחות (1952) קובע את דרכי רכישת האזרחות, ובהן שבות, לידה, אימוץ והתאזרחות.
המדינה היהודית והדמוקרטית
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (14 במאי 1948) מבטיחה מדינה יהודית, דמוקרטית, המבטיחה שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע או מין.
חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) מגדיר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, קובע את סמלי המדינה ואת הזכות להגדרה עצמית לאומית לעם היהודי.
המתח בין יהדות לדמוקרטיה מתבטא בשאלות של דת ומדינה: שבת, כשרות, נישואין וגירושין, גיוס תלמידי ישיבות ומעמד הרבנות הראשית.
"גיור כהלכה" ו"נישואין אזרחיים" הם מוקדי מחלוקת בין הציבור החילוני לחרדי ולממסד הרבני, מאחר שאין בישראל נישואין אזרחיים כלליים.
חוק השבות מעגן את אופייה היהודי של המדינה במישור ההגירה, בעוד חוקי היסוד על זכויות מגנים על שוויון אזרחי גם למי שאינו יהודי.
בג"ץ קעadan (2000) קבע כי הקרן הקיימת לישראל אינה רשאית להקצות קרקע לקק"ל רק ליהודים, מפני שהמדינה חייבת לנהוג בשוויון בכל אזרחיה.
הזרמים ביהדות (אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי) אינם מוכרים באופן שווה על ידי הממסד הרבני; הכרה בזרמים משפיעה על גיור, נישואין וקבורה.
סמלי המדינה – דגל, המנון "התקווה" וסמל המנורה – מעוגנים בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום, ומבטאים את הזיקה היהודית של המדינה.
המגילה החברתית של ההכרזה קוראת לפתוח שערי המדינה לכל יהודי ולפעול לשלום עם שכנותיה, ובכך מחברת בין הממד היהודי לממד האוניברסלי-דמוקרטי.