Bagrut Civics key terms

מסמך מ-14 במאי 1948 שבו הכריזה מועצת העם על הקמת מדינת ישראל; הוא מפרט את יסודותיה היהודיים והדמוקרטיים ואת עקרון השוויון.

הגדרה כפולה של ישראל: מדינה שבה הלאום היהודי הוא יסוד מרכזי, ולצדו מתקיימים כללי משטר דמוקרטיים כמו בחירות, שלטון החוק והגנה על זכויות.

חוק מ-1950 שמעניק לכל יהודי בעולם את הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות; הוא מבטא את אופייה היהודי של המדינה כמדינת מקלט לעם היהודי.

חוק יסוד מ-1992 שמגן על הזכות לחיים, לגוף, לכבוד ולפרטיות, ומשמש בסיס לביקורת שיפוטית של חוקים הפוגעים בזכויות אלה.

חוק יסוד מ-1994 שמבטיח לכל אדם את הזכות לעסוק בכל מקצוע או משלח יד, בכפוף לפגיעה מידתית בחוק לתכלית ראויה.

כלל בחוקי היסוד שלפיו אין פוגעים בזכות מוגנת אלא בחוק, לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש; היא מאזנת בין זכויות לבין אינטרסים ציבוריים.

סמכותו של בית המשפט, ובעיקר בג"ץ, לפסול חוק או החלטה שלטונית שסותרים חוק יסוד או חורגים מסמכות; היא כלי מרכזי בהגנה על זכויות.

עיקרון שלפיו הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת מופרדות זו מזו ומפקחות זו על זו, כדי למנוע ריכוז כוח יתר בידי גוף אחד.

מנגנונים הדדיים שבהם כל רשות מגבילה את האחרות, למשל הצבעת אי-אמון של הכנסת בממשלה או פסילת חוק בידי בית המשפט.

עקרון שלפיו כל אדם וכל מוסד, כולל השלטון עצמו, כפופים לחוק; החוק חל באופן שווה ומופעל בידי מערכת משפט עצמאית.

בית הנבחרים הישראלי ורשות מחוקקת; 120 חבריה נבחרים לכהונה של ארבע שנים ומחוקקים חוקים, מאשרים תקציב ומפקחים על הממשלה.

החלטת רוב חברי הכנסת שלפיה הממשלה איבדה את אמון הבית; קבלתה מחייבת את פיטורי הממשלה או את התפטרותה.

הרשות המבצעת בישראל, בראשות ראש הממשלה; היא ממונה בידי הכנסת, מובילה את המדיניות ומנהלת את משרדי השירות הציבורי.

שיטת בחירות שבה מוקצים מושבים לרשימות לפי חלקן היחסי מכלל הקולות, לרוב מול אחוז חסימה; בישראל שיטה זו יוצרת ריבוי מפלגות.

שיעור הקולות המזערי שרשימה חייבת לקבל כדי להיכנס לכנסת; בישראל הוא עומד על 3.25 אחוז מכלל הקולות הכשרים.

התאגדות של מפלגות המחזיקות ברוב חברי הכנסת, שממנה קמה הממשלה; היא מחייבת פשרות בין שותפות בעלות מצעים שונים.

המפלגות שאינן חברות בקואליציה; תפקידן לבקר את הממשלה, להציע חלופות ולשמור על פיקוח פרלמנטרי.

חוק יסוד שמסדיר את הרכב הכנסת, את הבחירות, את כהונת חבריה ואת יחסי הכנסת עם הממשלה; הוא חלק מחוקת ישראל בהתהוות.

מסמך עליון הקובע את מבנה השלטון ואת זכויות היסוד; בישראל אין חוקה שלמה, אלא חוקי יסוד שמשמשים תחליף חלקי.

זכויות יסוד המוקנות לכל אדם באשר הוא, כגון הזכות לחיים, לחירות ולכבוד, ואינן תלויות באזרחות, בדת או במוצא.

הזכות ליחס זהה או הוגן ללא אפליה על רקע דת, לאום, מין, מוצא או נטייה מינית; בישראל היא נגזרת מחוקי היסוד ומחקיקה נגד אפליה.

מצב שבו כל האזרחים נהנים מאותן זכויות וחובות כלפי המדינה, ללא קשר ללאום או לדת, כעיקרון יסוד של מדינה דמוקרטית.

יחס שונה ופוגעני לאדם או לקבוצה על רקע מאפיין מוגן כמו דת, לאום, מין או גיל, בניגוד לעקרון השוויון.

הזכות להביע דעות ורעיונות בכל אמצעי, גם כשהם אינם מקובלים; בישראל הוא מוגן כזכות יסוד ומוגבל בפסקת ההגבלה.

הזכות של אמצעי התקשורת לפרסם מידע ולדון בענייני ציבור בלי צנזורה מוקדמת או לחץ שלטוני, כחלק מחופש הביטוי.

הזכות של האזרח לקבל מידע על פעולות השלטון ועל נושאים בעלי עניין ציבורי, המחייבת שקיפות ונגישות של מידע.

חובת רשויות המדינה לפעול בגלוי, לפרסם החלטות ולאפשר לציבור ולעיתונות לפקח על פעילותן, בכפוף לסייגים ביטחוניים.

הזכות לקיים פולחן ולשמור מצוות כרצון האדם, ולצדה הזכות שלא לכפות על אדם דת; שתיהן מוגנות ומוגבלות באיזון עם ערכים אחרים.

מבחן לבדיקת פגיעה בזכות: הפגיעה צריכה להיות אמצעי מתאים לתכלית ראויה, שאין לו חלופה פחות פוגענית ושהוא מאוזן ביחס לתועלת.

המעמד המשפטי המקנה לאדם חברות במדינת ישראל, ובכלל זה זכויות פוליטיות כמו בחירה והיבחרות וחובות כמו שירות צבאי או אזרחי.

קבוצה בעלת לאום, תרבות או שפה ייחודיים החיה בתוך מדינה שבה רוב שונה ממנה; בישראל הערבים הם המיעוט הלאומי הגדול.

פער שיטתי לרעת קבוצת מיעוט בנגישות למשאבים, לשירותים ולתעסוקה, הנובע ממדיניות או מדעות קדומות; בישראל נדון רבות ביחס לחברה הערבית.

גישה שלפיה חברה דמוקרטית מכירה בקיומן של קבוצות תרבותיות שונות ומאפשרת להן לשמור על זהותן, לצד כללים משותפים של שוויון וסובלנות.

תפיסה שלפיה עולים וקבוצות שונות אמורים להיטמע בתרבות אחת משותפת; היא עומדת בניגוד לרב-תרבותיות שמכירה בשימור זהויות נפרדות.

מכלול המדיניות והשירותים שמעניקה המדינה לעולים חדשים, כגון סיוע בדיור, בלימוד עברית ובתעסוקה, כדי לשלב אותם בחברה.

נכונות לקבל דעות, אורחות חיים וזהויות השונות מן המקובל בחברה, גם כאשר האדם אינו מזדהה עמן, כל עוד אינן פוגעות באחר.

הסדר בלתי-כתוב בין דתיים לחילונים בישראל בענייני שבת, כשרות ונישואין, שמטרתו לשמור על יציבות ביחסי דת ומדינה.

המתח והדיון הציבורי בין ערכי ההלכה והזהות היהודית לבין עקרונות דמוקרטיים כמו שוויון, חופש בחירה וזכויות הפרט.