החברה הישראלית ורב-תרבותיות
הדומיין 'החברה הישראלית ורב-תרבותיות' בוחן את הקבוצות המרכיבות את החברה, את קווי השבר ואת המודלים להתמודדות עמם. בבגרות נדרשת הבחנה בין שוויון פורמלי לשוויון מהותי ובין כור היתוך לרב-תרבותיות - ויישום על מדיניות ציבורית.
קבוצות וקווים מפלגים
- לאום ואתניות: יהודים (חילונים, מסורתיים, דתיים, חרדים); ערבים (מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים); צ'רקסים.
- הגירה: עולים מחבר העמים, מאתיופיה, מצרפת ומארצות הברית.
- סוציו-אקונומי: פערי מרכז-פריפריה, הכנסה והשכלה.
- דת ומדינה: שבת, כשרות, נישואין וחינוך.
מודלים של שילוב
- כור היתוך: הטמעת קבוצות בתרבות דומיננטית; ביקורת על מחיקת זהות.
- רב-תרבותיות: הכרה בשוני, ייצוג וזכויות קבוצתיות; מסלולי פלורליזם.
- שוויון פורמלי: אסור להפלות. שוויון מהותי: נדרשים אמצעים לתיקון פערים, כגון העדפה מתקנת.
מדיניות ומסגרות
- חוק השבות (1950) מעניק ליהודים זכות עלייה; חוק האזרחות (1952) מסדיר מעמד.
- סל קליטה, מרכזי קליטה ואולפן משמשים לכלי קליטה.
- שירות לאומי-אזרחי למי שאינו מתגייס.
- זרמי חינוך: ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי וערבי.
- תוכניות שילוב בתעסוקה לחרדים ולנשים ערביות.
דוגמה פתורה
עירייה מחליטה שכל השלטים בעסקים יהיו בעברית בלבד. מצד אחד, לעברית מעמד של שפת המדינה; מצד שני, המדיניות פוגעת בשוויון ובזכות לתרבות של מיעוטים. בבדיקה: התכלית - שמירה על צביונה הלשוני של העיר - אפשרית; אך האם נבחר אמצעי שפגיעתו פחותה, כמו שלט דו-לשוני? איסור גורף נראה לא מידתי, ולכן המדיניות אינה עומדת במבחן.
מלכודות
- 'רב-תרבותיות פירושה היטמעות' - ההפך.
- 'כל הערבים בישראל מוסלמים' - יש נוצרים, דרוזים ובדואים.
- 'שוויון פורמלי מסלק פערים' - נדרש שוויון מהותי.
- 'חוק השבות מעניק אזרחות אוטומטית לכל יהודי' - הוא מעניק מעמד עולה; האזרחות לפי חוק האזרחות.