מאפייה בתחרות מונופוליסטית: העלאת מחיר, עלות משתנה וכלל הסגירה
מאפיית 'לחם של בוקר' פועלת בענף הלחם הקמעונאי - שוק של תחרות מונופוליסטית שבו שמונה מאפיות אזוריות מוכרות מוצרים דומים אך לא זהים. המחיר הנוכחי של כיכר לחם כפרי הוא 12 ש"ח, והמאפייה מוכרת 4,000 כיכרות בחודש. העלות המשתנה הממוצעת היא 9 ש"ח ליחידה, והעלויות הקבועות מגיעות ל-20,000 ש"ח בחודש; מהן 14,000 ש"ח שכירות מבנה שניתן לבטל בהודעה של חודש מראש, ו-6,000 ש"ח פחת על התנור. בעקבות התייקרות הקמח שוקל הבעלים להעלות את המחיר ל-13 ש"ח. בדיקות מכירה מהעבר הראו שבטווח המחירים הזה גמישות הביקוש למחיר היא 0.7-. במקביל מתברר שהעלות המשתנה עלולה לטפס ל-13 ש"ח ליחידה, בעוד שהמחיר בשוק נשאר 12 ש"ח. למאפייה אין אפשרות להחליף את התנור או להגדיל תפוקה בטווח הקצר, והתפוקה המקסימלית היא 5,000 כיכרות בחודש. הבעלים שוקל שלוש אפשרויות: העלאת מחיר, המשך ייצור במחיר הקיים, או סגירה זמנית.
1. חשבו את הרווח החודשי במצב ההתחלתי, וקבעו אם העלאת המחיר ל-13 ש"ח משפרת את מצב המאפייה. הציגו את החישוב ואת ההיגיון הכלכלי.
Read the worked answer
מצב התחלתי
- הכנסה כוללת: 12 × 4,000 = 48,000 ש"ח
- עלות משתנה: 9 × 4,000 = 36,000 ש"ח
- עלות כוללת: 36,000 + 20,000 = 56,000 ש"ח
- רווח: 48,000 − 56,000 = −8,000 ש"ח (הפסד)
לאחר העלאה ל-13 ש"ח
- שינוי מחיר: 1/12 = 8.33%
- שינוי כמות: 0.7 × 8.33% = 5.83%−, כלומר כ-3,767 יחידות (ירידה של כ-233)
- הכנסה: 13 × 3,767 ≈ 48,971 ש"ח
- עלות משתנה: 9 × 3,767 ≈ 33,900 ש"ח
- רווח: 48,971 − 33,900 − 20,000 ≈ −4,930 ש"ח
ההיגיון: הביקוש אינו גמיש (0.7 < 1), ולכן אחוז עליית המחיר גדול מאחוז ירידת הכמות - ההכנסה הכוללת עולה אף שהמכירות קטנות. בדרך של הכנסה שולית: MR = P(1 − 1/|ε|) = 12(1 − 1.43) ≈ −5.1, כלומר יחידה נוספת דווקא מקטינה את ההכנסה, ולכן הקטנת הכמות מעלה אותה. במקביל יורדת גם העלות המשתנה, ולכן הרווח משתפר בכ-3,000 ש"ח.
מסקנה וסייג: ההעלאה משפרת את התוצאה אך אינה מוציאה את המאפייה מהפסד. יש לבדוק שהגמישות שנמדדה תקפה גם בסביבת 13 ש"ח - אם ההעלאה תדחוף את הצרכנים למתחרים, הגמישות תעלה וההכנסה עלולה דווקא לרדת.
2. נניח שהעלות המשתנה ליחידה עולה ל-13 ש"ח והמחיר בשוק נשאר 12 ש"ח. האם על המאפייה להמשיך לייצר בטווח הקצר? הסבירו את כלל ההחלטה ואת תפקידן של העלויות הקבועות הנמנעות.
Read the worked answer
השוואת שתי האפשרויות
המשך ייצור של 4,000 יחידות:
- תרומה (P − AVC) × Q = (12 − 13) × 4,000 = −4,000 ש"ח
- הפסד כולל: 20,000 + 4,000 = 24,000 ש"ח
סגירה זמנית:
- הכנסות 0, עלויות משתנות 0
- שכר הדירה (14,000) מבוטל, ונשאר רק הפחת (6,000) שאינו נמנע
- הפסד: 6,000 ש"ח
כלל ההחלטה: מייצרים בטווח הקצר רק אם המחיר מכסה לפחות את העלות המשתנה הממוצעת (P ≥ AVC), משום שרק אז יש תרומה חיובית לכיסוי העלויות הקבועות. כאן 12 < 13 - כל יחידה שנמכרת מוסיפה הפסד, ולכן יש לסגור.
הדיוק הנדרש: הכלל P ≥ AVC תקף כשכל העלויות הקבועות שקועות. כשחלק מהן נמנע (שכר דירה שניתן לבטל), ההשוואה הנכונה היא בין הפסד הייצור להפסד הסגירה: 24,000 מול 6,000 - גם אילו המחיר היה מעט מעל AVC, ייתכן שסגירה הייתה עדיפה.
טווח ארוך: הפסד מתמשך יוביל ליציאה מהענף אלא אם המחיר יעלה בחזרה מעל ATC (13 + 20,000/4,000 = 18 ש"ח ליחידה ברמת התפוקה הזו).
3. מה צפוי לקרות בענף בטווח הארוך אם מאפיות רבות נמצאות במצב הפסד דומה, וכיצד זה משפיע על עקומת הביקוש של המאפייה הבודדת? הסבירו גם מדוע המאפייה אינה יכולה פשוט לגבות 'מחיר מונופול'.
Read the worked answer
תהליך ההתאמה בענף
- הפסדים כלכליים גוררים יציאה של מאפיות מהענף (סגירה או מכירת התנור).
- מספר המתחרים קטן, ולכן הביקוש העומד בפני כל מאפייה שנותרה נע ימינה - באותו מחיר נמכרת יותר כמות, או שאפשר לגבות מחיר גבוה יותר.
- התהליך נמשך עד שמחיר = עלות כוללת ממוצעת (P = ATC), והרווח הכלכלי מתאפס. זהו שיווי המש� Equilibrium ארוך הטווח של תחרות מונופוליסטית.
מאפיינים בשיווי המשקל: המחיר גבוה מהעלות השולית (P > MC), ולכן קיימת 'תוספת מחיר' וקיבולת עודפת - כל מאפייה מייצרת בכמות קטנה מזו שממזערת את ATC, כי הבידול (טריות, מותג, מיקום) יוצר כוח שוק קטן.
מדוע לא מחיר מונופול: המוצרים של שמונה המאפיות הם תחליפים קרובים; אם המאפייה תעלה מחיר באופן חד, הצרכנים יעברו למתחרים והביקוש שלה יהפוך לגמיש מאוד. כוח השוק שלה מוגבל לטווח צר של מחירים שבו יש לה נאמנות לקוחות - בדיוק הטווח שבו נמדדה הגמישות 0.7-.
השלכה מעשית: כל החלטה על מחיר חייבת להתחשב בתגובת המתחרים ובכניסה אפשרית של מאפייה חדשה אם הרווחים ישתפרו.