בנק ישראל, יחס רזרבה ומכירת אג"ח: חישוב היצע הכסף והערכת מחלוקת הריבית
בנק ישראל מפרסם: האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים הגיעה ל-3.9%, מעל הגבול העליון של יעד המחירים (1%–3%), וציפיות האינפלציה לשנה קדימה עלו ל-3.4%. הוועדה המוניטרית מעלה את הריבית מ-4.5% ל-5.0%. במקביל, יחס הרזרבה שנקבע הוא 10%, הציבור מחזיק את כל כספו בפיקדונות בבנקים (ללא מזומן ביד), והבנקים אינם מחזיקים רזרבות עודפות. באותו רבעון נקלטים במערכת הבנקאית פיקדונות חדשים מלקוחות חוץ בסך 600 מיליון ש"ח, ובמכרז נפרד מוכר בנק ישראל לבנקים אג"ח ממשלתיות בסך 250 מיליון ש"ח. היצע הכסף (M1) לפני המכרז עמד על 420 מיליארד ש"ח. בשבועות שלפני ההחלטה התחזק השקל מול הדולר ב-2.5%. שר האוצר טוען שהעלאת הריבית 'תחסל את היצוא', ואילו נגידת הבנק אומרת שהצעד הכרחי.
1. חשבו את השינוי המקסימלי בהיצע הכסף הנובע מקליטת הפיקדונות החדשים, והסבירו באילו תנאים השינוי בפועל יהיה קטן יותר.
Read the worked answer
החישוב
- יחס הרזרבה: 10% → מכפיל הכסף המקסימלי = 1/0.10 = 10
- פיקדונות חדשים: 600 מיליון ש"ח
- שינוי מקסימלי בהיצע הכסף: 600 × 10 = 6,000 מיליון ש"ח
- היצע הכסף לאחר מכן (לפני מכירת האג"ח): 420 + 6 = 426 מיליארד ש"ח
ההיגיון: הבנק המסחרי מלווה מחדש 90% מהפיקדון, ההלוואה חוזרת למערכת כפיקדון חדש, וכן הלאה - טור הנדסי שסכומו 600/0.1.
מדוע בפועל פחות:
- הציבור מחזיק מזומן - דליפה מהמערכת הבנקאית שמקטינה את המכפיל (בשאלה הניחו במפורש שאין מזומן).
- הבנקים מחזיקים רזרבות עודפות מרצון, במיוחד בתקופת אי-ודאות.
- אין ביקוש מספיק להלוואות - כסף ש'נשאר' בבנק אינו יוצר פיקדונות חדשים.
- חלק מהכסף מופנה ליבוא או לנכסים בחו"ל ואינו מתרחב במשק המקומי.
מסקנה: 6,000 מיליון ש"ח הם גבול עליון תיאורטי, לא תחזית. לכן אסור להסיק ממנו ישירות על גידול הצריכה במשק.
2. מהי ההשפעה של מכירת אג"ח ממשלתיות לבנקים בסך 250 מיליון ש"ח על היצע הכסף, ומהו השינוי הנקי המצטבר? הסבירו את הקשר בין הפעולה לבין העלאת הריבית.
Read the worked answer
הפעולה והשפעתה
- הבנקים משלמים עבור האג"ח מתוך יתרות הרזרבה שלהם: הרזרבות קטנות ב-250 מיליון ש"ח.
- כל שקל רזרבה תומך ב-1/0.1 = 10 שקלים של כסף → ירידה פוטנציאלית של 250 × 10 = 2,500 מיליון ש"ח בהיצע הכסף.
שינוי נקי
- 6,000 − 2,500 = +3,500 מיליון ש"ח, כלומר היצע הכסף 423.5 מיליארד ש"ח במקום 426.
הקשר לריבית: מכירת אג"ח היא פעולה בשוק הפתוח שמצמצמת נזילות - בדיוק מהלך משלים להעלאת ריבית. שני הכלים פועלים באותו כיוון: פחות כסף זמין → מחיר הכסף (הריבית) עולה. שימו לב שהבנק המרכזי בישראל פועל בעיקר דרך הריבית ולא דרך יחס רזרבה, והמכירה בשאלה היא כלי תומך.
טעות נפוצה: לחסר רק 250 מיליון (הסכום הנומינלי). צריך לזכור שמדובר בהשפעה מוכפלת, אך גם שהיא מקסימלית - בתנאי המחמירים שבשאלה בלבד.
3. העריכו את טענת שר האוצר כי העלאת הריבית 'תחסל את היצוא'. פרטו את ערוצי ההעברה של הריבית לאינפלציה, והתייחסו להתחזקות השקל ב-2.5%.
Read the worked answer
ערוצי ההעברה
- ערוץ האשראי: ריבית גבוהה מייקרת משכנתאות והלוואות עסקיות → ירידה בצריכה הפרטית ובהשקעה → פחות לחץ ביקוש.
- ערוץ שער החליפין: ריבית גבוהה מושכת הון זר → ביקוש לשקל עולה → התחזקות → יבוא זול יותר → ירידה במחירי המוצרים הסחירים.
- ערוץ הנכסים והציפיות: ירידת מחירי נכסים מקטינה את 'אפקט העושר'; ציפיות אינפלציה מתייצבות ומחלישות ספירלות שכר-מחיר.
- ערוץ האשראי הזול ליצואנים: עלות הון גבוהה מייקרת השקעות בהרחבת קיבולת יצוא.
הערכת הטענה: ההתחזקות של 2.5% שכבר קרתה שוחקת את ההכנסות בשקלים של היצואן - זה נזק אמיתי וישיר. אבל 'חיסול היצוא' הוא הגזמה משתי סיבות: (א) היצואן יכול לגדר, לייעל או להעלות מחירים בדולרים; (ב) האינפלציה עצמה פוגעת ביצואנים דרך עלויות עבודה וחומרי גלם ומערערת את כושר התכנון.
מסגור נכון: מדובר בטרייד-אוף ולא באסון - לבנק מרכזי יש מטרה אחת (יציבות מחירים) ומכשיר עיקרי אחד (ריבית). אם הממשלה מודאגת מהיצוא, הכלי המתאים הוא מדיניות פיסקלית או תמיכה בפריון, לא ביטול העלאת ריבית כשהאינפלציה מעל היעד.