המשק הלאומי - תמ"ג, צריכה, השקעה ומדיניות ממשלתית
הדומיין בוחן כיצד מודדים את המשק הלאומי וכיצד הממשלה מתערבת בו: תמ"ג, צריכה, השקעה, יצוא נטו, מדיניות פיסקלית וכשלי שוק. הבגרות דורשת חישוב תמ"ג לפי שיטת ההוצאה, הבחנה בין נומינלי לריאלי והסבר על כלים ממשלתיים.
מדידת תמ"ג
תמ"ג = C+I+G+NX, כאשר NX הוא יצוא פחות יבוא ו-I כולל השקעה קבועה ומלאים. נמדדת רק תפוקה סופית שנוצרה במהלך השנה, ולכן סחורות תיכוניות, מכירת דירה מיד שנייה ותשלומי העברה אינם נכללים. תמ"ג לנפש מתקן את הנתון בגודל האוכלוסייה.
נומינלי, ריאלי ואינפלציה
התמ"ג הנומינלי נמדד במחירי השנה השוטפת, והריאלי במחירי שנת בסיס. דפלטור = נומינלי/ריאלי × 100. גידול נומינלי יכול לנבוע מאינפלציה בלבד, ולכן צמיחה נמדדת בריאלי.
מדיניות פיסקלית
- הרחבה: הגדלת הוצאות ממשלתיות או הורדת מסים - מגדילה ביקוש מצרפי.
- צמצום: הקטנת הוצאות או העלאת מסים - מרסן ביקוש ואינפלציה.
- מייצבים אוטומטיים (מס פרוגרסיבי, דמי אבטלה) ממתנים את המחזור בלי החלטה מפורשת.
- כשלי שוק: מוצרים ציבוריים, השפעות חיצוניות שליליות ומידע חסר מצדיקים התערבות. מחיר מקסימום יוצר מחסור, ומחיר מינימום יוצר עודף.
דוגמה מחושבת
C=600, I=150, G=200, X=250, M=300 (מיליארד ש"ח). תמ"ג = 600+150+200+(250−300) = 900. אם הדפלטור 120, התמ"ג הריאלי = 900/1.2 = 750. אם בשנה הקודמת הריאלי היה 720, שיעור הצמיחה הריאלית הוא (750−720)/720 ≈ 4.2%.
מלכודות
הכללת תשלומי העברה בתמ"ג; חישוב יצוא נטו בסימן הפוך; ערבוב בין גירעון שנתי לחוב לאומי; ייחוס גידול נומינלי לצמיחה ריאלית; בלבול בין פיקוח על מחיר לשינוי בהיצע.