כספים, בנקאות ואינפלציה
הדומיין מכסה כסף, מערכת הבנקאות והאינפלציה: תפקודי הכסף, יצירת כסף בבנקים, המדיניות המוניטרית של בנק ישראל, מדידת האינפלציה והקשר בין ריבית למחירים.
כסף ובנקאות
הכסף משמש אמצעי תשלום, יחידת חשבון ואמצעי לצבירת ערך. בנק ישראל מנפיק את השקל וקובע את ריבית הבסיס במשק. בנק מסחרי יוצר כסף בהיקף מוגבל: מכפיל הכסף הוא 1/יחס הרזרבה. פיקדון של 1,000 ש"ח עם יחס רזרבה של 10% מאפשר תוספת אשראי של עד 10,000 ש"ח במערכת, בכפוף לביקוש לאשראי.
מדיניות מוניטרית
בנק ישראל פועל ליציבות מחירים, עם יעד אינפלציה של 1%–3% לשנה. העלאת ריבית מייקרת אשראי, מקטינה השקעה וצריכה ומרסנת אינפלציה; הורדת ריבית מרחיבה. ערוץ נוסף הוא שער החליפין: ריבית גבוהה מושכת הון זר ומחזקת את השקל.
אינפלציה
אינפלציית ביקוש נוצרת מעודף ביקוש; אינפלציית עלויות נובעת מעליית מחירי תשומות או שכר. מדד המחירים לצרכן עוקב אחר סל קבוע, ואינפלציה גרעינית מנטרלת סעיפים תנודתיים. הריבית הריאלית היא בקירוב הריבית הנומינלית פחות האינפלציה (קירוב פישר).
דוגמה מחושבת
ריבית נומינלית 6% ואינפלציה 4%. הריבית הריאלית בקירוב: 6−4 = 2%. בחישוב מדויק: (1.06/1.04)−1 ≈ 1.9%. אם הבנק המרכזי יעלה את הריבית הנומינלית ל-8% והאינפלציה תישאר 4%, הריבית הריאלית תעלה, האשראי יתייקר והביקוש המצרפי יירד.
מלכודות
ערבוב בין ריבית נומינלית לריאלית; חשיבה שבנק ישראל קובע את כל הריביות במשק (הוא קובע את ריבית הבסיס); הנחה שכל עליית מחירים חד-פעמית היא אינפלציה; התעלמות מכך שמכפיל הכסף מוגבל גם בביקוש לאשראי.