איחוד שני משפטים: היכן נדבקת פסוקית הלוואי
במרכז למידה בחיפה בודקת המורה נועה שאלון בלשון של כיתת י״א. בשאלה 4 התבקשו התלמידים לאחד שני משפטים למשפט מורכב אחד: ״התלמידים הגישו את העבודות באיחור. העבודות עסקו בזיהום נחלים.״ הוגשו שלוש תשובות. (א) ״התלמידים אשר הגישו את העבודות באיחור עסקו בזיהום נחלים.״ (ב) ״התלמידים, אשר הגישו את העבודות באיחור, עסקו בזיהום נחלים.״ (ג) ״התלמידים שהגישו את העבודות באיחור, עסקו בזיהום נחלים.״ על נועה לתת לכל תשובה ציון מתוך 10 ולהסביר בכתב מדוע, משום שהתלמידים יקבלו את המבחן חזרה ויתווכחו על הציון. מחר בשמונה בבוקר היא נפגשת עם רכזת הלשון ויש לה שלוש דקות להציג את ההכרעה. בכיתה 34 תלמידים, ושבעה מהם בחרו בתשובה (ב). סוכם בצוות שהציון מבטא את מידת ההתאמה להוראה שבשאלה, ולא רק את נכונות התחביר. נועה רוצה שההסבר יהיה קצר מספיק כדי להיאמר בקול, אבל מדויק מספיק כדי לעמוד בביקורת של רכזת הלשון.
1. קבעו ציון לכל אחת משלוש התשובות ונמקו את ההכרעה הלשונית בכל מקרה. התייחסו גם לשאלה מה היה נדרש כדי לקבל 10.
Read the worked answer
(א) - 7 נקודות. התחביר תקין: פסוקית הזיקה בלי פסיק היא פסוקית מגבילה, ומילת הזיקה ״אשר״ תקנית. אבל הפסוקית נדבקה למושא הלא נכון - לפי הניסוח הזה התלמידים הם שעסקו בזיהום נחלים, ולא העבודות. ההוראה בשאלה הייתה לאחד בלי לשנות את תוכנם של המשפטים, והתוכן שונה.
(ב) - 4 נקודות. שני ליקויים מצטברים. ראשית, הפסיקים לפני ״אשר״ ואחרי הפסוקית הופכים אותה לפסוקית לא־מגבילה, כלומר הכותב מניח מראש שכל התלמידים הגישו באיחור - הנחה שלא נאמרה במקור ואף סותרת אותו. שנית, גם כאן הפסוקית מתארת את התלמידים ולא את העבודות.
(ג) - 6 נקודות. הבחירה ב״ש״ אינה שגיאה; היא מילת זיקה תקנית וגם נפוצה מאוד בלשון ימינו, ולכן אי אפשר לפסול אותה. אבל הפסיק לפני ״עסקו״ מפריד בין הנושא לנשוא בלי הצדקה, וזו הפרה של כלל יסוד בפיסוק. הפסוקית, שוב, אינה צמודה לעבודות.
מה היה מזכה ב־10: ״התלמידים הגישו באיחור את העבודות, אשר עסקו בזיהום נחלים״ או ״העבודות שהגישו התלמידים באיחור עסקו בזיהום נחלים״. בשתי האפשרויות הפסוקית צמודה ל״עבודות״, וזו בדיוק הבדיקה שהשאלה נועדה לבדוק.
2. הסבירו מדוע פסוקית זיקה צריכה לשבת סמוך לשם שהיא מתארת, והציעו ניסוח מתוקן לתשובה (ג) שמתחיל דווקא במילה ״התלמידים״.
Read the worked answer
בעברית, כמו ברוב השפות, הקורא מפרש פסוקית זיקה כמתייחסת לשם הקרוב ביותר שלפניה. זו אינה גחמה סגנונית אלא מנגנון פירוש: ברגע שהפסוקית רחוקה מן השם שאליו התכוון הכותב, הקורא יקשר אותה לשם שבינתיים עמד ביניהם. במקרה שלנו, בין ״העבודות״ לבין הפסוקית עומדים הפועל ״הגישו״ והמילה ״באיחור״, והקורא נשאר עם ״התלמידים״ כמושא האחרון לפני הזיקה.
פתרון שלא משנה את סדר המשפט אלא מזיז את הפסוקית: ״התלמידים הגישו באיחור עבודות שעסקו בזיהום נחלים.״ כאן ״עבודות״ ו״שעסקו״ צמודים, המשמעות המקורית נשמרת, וגם אין צורך בפסיק. אפשרות שנייה, שמתחילה אף היא ב״התלמידים״: ״התלמידים שהגישו באיחור את העבודות - העבודות עסקו בזיהום נחלים״, אך זו כבר שני משפטים ולא איחוד, ולכן אינה עונה על ההוראה.
3. נסחו שני משפטי הסבר בעל פה, שיהיו מובנים לתלמידי כיתה י״א, בלי להשתמש במונחים ״זיקה מגבילה״ ו״לא־מגבילה״.
Read the worked answer
משפט ראשון: ״כשאתם שמים פסוקית עם ׳אשר׳ או ׳ש׳, היא מספרת על המילה שנמצאת ממש לפניה - אם שמתם אותה אחרי ׳התלמידים׳, הקורא יחשוב שהתלמידים הם שעסקו בזיהום.״ משפט שני: ״פסיק באמצע משפט הוא כמו הערת שוליים: הוא אומר לקורא שהקטע שאחריו אינו מגדיר את מה שלפניו אלא מוסיף עליו - ואם כל התלמידים הגישו באיחור, אמרתם לקורא משהו שלא היה במקור.״
ההסבר עובד משום שהוא מחליף מונח דקדוקי בתוצאה שהתלמיד יכול לבדוק בעצמו: הוא קורא את המשפט שוב ורואה למי הוא מייחס את הפעולה. שתי הדוגמאות לקוחות מן התשובות שהוא עצמו כתב, ולכן הוא לא צריך לדמיין מקרה חדש.