הבנת הנקרא: טקסטים עיוניים וטיעוניים
הדומיין הזה בוחן קריאה של טקסטים עיוניים - מאמר, כתבה, מכתב למערכת - שבהם הכותב מציג מידע וגם מנסה לשכנע. השאלות נעות בין איתור מידע מפורש לבין הסקה, זיהוי עמדת הכותב והערכת איכות הטיעון. תשובה נכונה למחצה נחשבת שגויה, ולכן הדיוק בניסוח אינו פחות חשוב מן הזיהוי.
סדר עבודה
קוראים את הקטע ברצף אחד, מסמנים בכל פסקה את משפט הנושא - לרוב המשפט הראשון, לעיתים האחרון - ורק אחר כך ניגשים לשאלות. סימון משפטי הנושא מונע חזרה לקטע בכל סעיף.
טענה, נימוק, הוכחה
טענה היא הקביעה שהכותב מבקש שנקבל. נימוק הוא ההסבר מדוע היא נכונה. הוכחה היא הנתון, המחקר או הדוגמה שמחזקים את הנימוק. בשאלה ״מהו הנימוק המרכזי?״ אין להשיב בחזרה על הטענה: פסקאות רבות עוסקות ברקע ובהצגת העמדה שכנגד, ואינן נימוקים.
מילות קישור כסימן לוגי
״אך״, ״אולם״, ״ברם״, ״לעומת זאת״ מסמנות ניגוד ולכן לרוב חושפות את עמדת הכותב לאחר הצגת העמדה שכנגד. ״משום ש״, ״מכיוון ש״, ״שכן״ מסמנות סיבה; ״לפיכך״, ״לכן״, ״כתוצאה מכך״ מסמנות מסקנה; ״יתרה מזו״, ״נוסף על כך״ - הוספה. קריאה שגויה של מילת קישור הופכת את המשמעות.
עובדה מול דעה
עובדה ניתנת לאימות; דעה מבטאת הערכה - ״ראוי״, ״מדאיג״, ״מוצלח״. בטקסט טיעוני כמעט כל פסקה מערבבת את השניים, ולכן מפרידים במפורש.
דוגמה פתורה
בקטע נטען: ״השימוש בטלפון בכיתה פוגע בריכוז, שכן מחקרים מראים שהסחות דעת קצרות מפילות את רמת הביצוע.״ השאלה: מהו הנימוק? התשובה: הממצאים על השפעת הסחות דעת. ״פגיעה בריכוז״ היא הטענה, והמחקרים הם ההוכחה; מי שכותב ״הטלפון מפריע״ חוזר על הטענה.
מלכודות
מענה על סעיף אחד מתוך שניים; העתקה מילולית במקום ניסוח; הבאת דעה אישית כשלא נשאלה; התעלמות ממילת ניגוד שהופכת את המשפט.