פיסוק ומוסכמות כתיבה
הפיסוק אינו קישוט: הוא מסמן את גבולות היחידות התחביריות ואת היחס הלוגי ביניהן. בבחינה נשאלים היכן למקם פסיק, נקודתיים או מקף, ומתי יש להשתמש בגרש, בגרשיים ובמרכאות. טעות פיסוק אחת יכולה לשנות משמעות שלמה, ולכן בודקים אותה גם בכתיבה החופשית.
תפקידי הסימנים
נקודה מסיימת משפט; פסיק מפריד בין איברים ברשימה, בין לוואי ארוך ובין משפטים מאוחים; נקודה-פסיק מפרידה בין איברים שרשימה שלהם מכילה פסיקים; נקודתיים מקדימות רשימה, ציטוט או הסבר; מקף מחבר בין מילים; קו מפריד מסמן הפסקה או הוספה; סוגריים מוסיפים הרחבה; שלוש נקודות מסמנות השמטה.
מרכאות, גרש וגרשיים
מרכאות כפולות משמשות לציטוט ישיר ולמילה שנאמרת ככזו; גרש בודד למילה בתוך ציטוט; גרשיים לראשי תיבות ולקיצורים (צה״ל, ארה״ב). במקף בין מילים כמו ״בית-ספר״ אין רווחים.
פסיק לפני מילות ניגוד
במשפט ארוך, לפני ״אבל״, ״אך״, ״אולם״ נהוג פסיק. במשפט קצר אין חובה. הכלל אינו גחמה אלא סימן שהקורא צריך לגבור על מעבר לוגי.
דוגמה פתורה
״המורה ביקש מהתלמידים להביא מחברות עטים וספרים.״ השאלה: היכן חסר פסיק? התשובה: אחרי ״מחברות״ ואחרי ״עטים״ - זהו פיסוק רשימה. אם אחד האיברים עצמו מכיל פסיק, מחליפים את מפרידי הרשימה בנקודה-פסיק. ההסבר: הפסיק מסמן גבול בין איברים, ולכן מקומו בין פריט לפריט ולא בסוף הרשימה.
מלכודות
פסיק לפני ״כי״ או ״ש״ במקום שאין צורך; נקודתיים ללא רשימה או הסבר; גרשיים במקום מרכאות בציטוט; רווח לפני סימן פיסוק.