סדר הבריאה בבראשית א׳ מול בראשית ב׳: סתירה או מיקוד שונה?
בשיעור תנ״ך בכיתה י״ב (34 תלמידים, 90 דקות, הכנה לבגרות) הציגה תלמידה טענה חריפה: בראשית א׳, י״א-י״ב מתאר צמחים לפני האדם, ואילו בראשית ב׳, ה׳-ז׳ מתאר אדם לפני צמחים; מכאן שיש סתירה, ולכן מדובר בשני מחברים. המורה ביקשה שלא להסתפק בסדר הפסוקים, אלא לבחון גם את מילות המפתח: ׳ברא׳ לעומת ׳עשה׳, ׳אדם׳ לעומת ׳אדמה׳, והמילה ׳טרם׳ בפסוק ה׳. היא הדגישה שאין חובה להכריע בשאלת המחברים, אלא להסביר את היחס בין שני התיאורים. הכיתה חולקה לשלוש קבוצות: קבוצה א׳ טוענת שזו סתירה ממשית; קבוצה ב׳ טוענת שהסדר שונה משום שהמיקוד שונה; קבוצה ג׳ טוענת שאין להכריע. עליכם לנסח עמדה מנומקת בעבודה של 600 מילים, עם שני ציטוטים מדויקים לכל היותר, בלי להיעזר בפרשנים חיצוניים, ולציין בסוף מהי נקודת התורפה של העמדה שבחרתם. העבודה תוגש בעוד שבוע.
1. נסחו את נקודת המחלוקת במונחים טקסטואליים, ופרטו שני הבדלים מילוניים שמחזקים כל אחת מן העמדות.
Read the worked answer
נקודת המחלוקת אינה ׳האם הסיפור יפה׳ אלא האם הפער בין בראשית א׳, י״א-י״ב לבין בראשית ב׳, ה׳-ט׳ הוא סתירה בסדר הכרונולוגי, או שינוי מיקוד.
לעמדה א׳ (סתירה):
- בראשית א׳, י״א-י״ב: ׳תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע׳ - הצמחים קודמים לאדם שנברא רק בפסוק כ״ז.
- בראשית ב׳, ז׳-ט׳: האדם נוצר מן העפר, ורק אחר כך ׳ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד׳. זהו סדר הפוך, ולא רק ניסוח שונה.
לעמדה ב׳ (מיקוד שונה):
- ׳טרם׳ בב׳, ה׳ מתייחס ל׳שיח השדה׳ ול׳עשב השדה׳ - צמחי תרבות התלויים בעבודת אדם ובגשם, ולא לכל הצמחים. מכאן שב׳ מתאר את המצב לפני המהפכה החקלאית.
- הפועל ׳ברא׳ מופיע רק בא׳, ואילו ב׳ משתמש ב׳עשה׳ וב׳יצר׳; ׳אדם׳ נגזר מ׳אדמה׳, ולכן הפרק מתמקד בקשר בין האדם לאדמה.
ההבדלים המילוניים תומכים במיקוד שונה, אך אינם מוחקים את הפער: פסוק ט׳ עדיין מצמיח עצים אחרי האדם. לכן תשובה מלאה מכירה בפער ולא מכחישה אותו.
2. הציעו מהלך פרשני אחד ליישוב הפער, וציינו את נקודת התורפה שלו.
Read the worked answer
מהלך מוצע: בראשית ב׳ הוא ׳תקריב׳ של יום השישי, לא בריאה שנייה.
הנימוק: בראשית א׳ נותן מבט־על קוסמי - שמים וארץ, מים, מאורות, יצורים - ואילו בראשית ב׳, ד׳-ה׳ חוזר אל היום שבו נעשו שמים וארץ ומתמקד באדם ובגן. אם קוראים את ב׳ כרצף מהיר בתוך יום השישי, אפשר להבין את ׳טרם׳ כמצב שקדם ליצירת האדם באותו יום: האדמה הייתה ערלה, טרם ירד גשם וטרם היה אדם לעבוד אותה; עם יצירת האדם נטע אלהים גן, ומכאן ׳ויצמח׳.
נקודת התורפה: פסוק ט׳ מציג את צמיחת העצים כמתרחשת אחרי בריאת האדם, ובכך הוא יוצר רצף שלא ניתן להפוך בקלות ל׳תקריב׳; אם מדובר באותו יום, מדוע הצמחים של א׳, י״א-י״ב אינם מוזכרים לפני האדם? تفسير כזה נדרש לומר שהכתוב בוחר לספר רק את מה שנוגע לאדם, וזו הנחה סבירה אך אינה הכרחית. לכן יש להציג אותה כ׳קריאה אפשרית׳ ולא כ׳הוכחה׳.
3. כיצד הייתם מנסחים תשובת בגרות מלאה, ומה אסור לכתוב?
Read the worked answer
מבנה תשובה מלאה:
- הצגת הפער בציטוט מדויק: א׳, י״א-י״ב מול ב׳, ה׳-ט׳.
- הבחנה בין סדר כרונולוגי לסדר תימטי: האחד מתאר את סדר הבריאה, האחר את מקומו של האדם.
- ניתוח מילוני: ׳ברא׳/׳עשה׳, ׳אדם׳/׳אדמה׳, ׳טרם׳ - והסקה זהירה מן המילים אל המשמעות.
- הצגת מהלך פרשני אחד, ולאחריו נקודת התורפה שלו.
- סיכום: הפער קיים בטקסט, אך אינו מחייב מסקנה על שני מחברים; הוא מחייב הסבר.
אסור לכתוב:
- ׳יש כאן שני מחברים׳ בלי לדון בטקסט - זו מסקנה היסטורית־ספרותית שאינה נתמכת בפסוקים בלבד.
- ׳אין שום סתירה׳ - התעלמות מפסוק ט׳.
- ציטוט פרשן חיצוני או טיעון שאינו מן הכתוב.
- ערבוב בין ׳מה כתוב׳ לבין ׳מה היה באמת׳.