Bagrut Tanakh key terms

התיאור בפרקי הפתיחה של בראשית: אלוהים בורא את השמים והארץ, את האור, את המים, את היבשה ואת היצורים החיים בשישה ימים, ושובת בשביעי. הסיפור מציג עולם מסודר שנברא ברצון אלוהי.

המקום שבו העמיד אלוהים את האדם הראשון, גן עם עצי מאכל ובמרכזו עץ החיים ועץ הדעת. משם גורשו האדם והאישה לאחר שאכלו מן העץ האסור.

העץ בגן עדן שאכילה מפריו נאסרה על האדם, ובאכילה ממנו נפתחו עיני האדם והאישה לדעת טוב ורע. המעשה גרם לגירושם מן הגן.

סיפור המבול: אלוהים מביא מים על הארץ בגלל רוע האדם; נח ומשפחתו והחיות שבתיבה ניצלים, ולאחר ארבעים יום משלח נח יונה ומתברר שהמים ירדו מעל הארץ.

הברית שכרת אלוהים עם נח ועם כל בשר לאחר המבול: הקשת בענן תהיה לאות שלא יבוא עוד מבול לשחת את הארץ.

סיפור על בני אדם שהתאספו בעמק שנער ובנו עיר ומגדל ש�ראשו בשמים כדי לעשות להם שם, ואלוהים בלל את שפתם ופיזרם על פני הארץ.

הברית שכרת אלוהים עם אברהם בחזון, ובה הבטיח לו זרע רב ואת הארץ מגבול מצרים עד הנהר הגדול, בין הבתרים של בעלי החיים שנחלקו.

הניסיון שבו ציווה אלוהים את אברהם להעלות את בנו יצחק לעולה בהר המוריה, ובשעת העקידה נעצר בידי מלאך והועלה איל תחתיו.

שתי ערים חוטאות שאלוהים הפך על פיהן; אברהם מתפלל להצלתן, לוט ומשפחתו נמלטים, ואשת לוט נהפכת לנציב מלח בהביטה לאחור. הסיפור מציג מתח בין דין לרחמים.

המעשה שבו מכר עשו את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים, ובכך ויתר על מעמד הבכור ועל חלקו בנחלה. הסיפור ממחיש את קלות הדעת של עשו לעומת תחכומו של יעקב.

חלום יעקב בדרכו לחרן: סולם מוצב ארצה וראשו בשמים, מלאכים עולים ויורדים בו, ואלוהים מבטיח לו את הארץ ואת הזרע. יעקב קורא למקום בית אל.

המעשה שבו השליכו אחי יוסף אותו לבור ומכרו אותו לסוחרים בדרך למצרים, שם נמכר לבית פוטיפר. המעשה פותח את שרשרת האירועים שמובילה לירידת יעקב ובניו למצרים.

כישרונו של יוסף לפרש חלומות במצרים: חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים במאסר, וחלום פרעה על שבע הפרות ושבע השיבולים, שפירושו הביא למינויו למשנה למלך.

הברכות שנשא יעקב לפני מותו לשנים עשר בניו, ובהן תיאור אופיים ועתידם של השבטים. הברכות שונות זו מזו, ויש בהן גם תוכחה, כמו בברכת ראובן ושמעון ולוי.

הקבוצות המשפחתיות שנוצרו מצאצאי שנים עשר בני יעקב, שהפכו לעם ישראל. במדבר ובארץ חולק העם לפי שבטים, ולכל שבט נחלה משלו.

יורשו של משה בהנהגת ישראל, משבט אפרים, ששימש כמשרת משה ואחד המרגלים. הוא הוביל את העם בכניסה לארץ, בכיבושה ובחלוקתה.

העברת דבר אלוהים לאדם, לרוב באמצעות נביא שנקרא לשליחות. בספר יהושע נפתחות פרשות בציווי ה' אל יהושע, והנבואה מלווה את הנהגת העם ואת כיבוש הארץ.

הארון הקדוש ובו לוחות הברית, ששכן במשכן. בספר יהושע הוא נישא לפני העם בחציית הירדן, ובהקפת יריחו הוליכו הכהנים את הארון סביב העיר.

התהליך המתואר בספר יהושע: מעבר הירדן, כיבוש יריחו והעי, מסעות מלחמה בדרום ובצפון והכנעת ממלכות כנען, עד להשכנת השבטים בנחלותיהם.

העיר הראשונה שנכבשה בידי ישראל. לפי הסיפור הקיף העם את העיר שבעה ימים, הכהנים תקעו בשופרות, החומות נפלו והעיר הוחרמה, למעט ביתה של רחב.

אישה זונה מיריחו שהחביאה את שני המרגלים ששלח יהושע, ובזכות המעשה ניצלה היא ומשפחתה מהחרמת העיר. היא הצטרפה לעם ישראל.

הקדשת שלל או אדם לאלוהים באופן שאוסר על ישראל ליהנות מהם. ביריחו הוחרם כל אשר בעיר, ולקיחת השלל בידי עכן הפרה את החרם והביאה מפלה על העם.

איש משבט יהודה שלקח מן החרם ביריחו, ובגלל מעילתו נחלו ישראל מפלה בעי. חטאו נתגלה בהפלת גורלות, והוא נסקל עם ביתו בעמק עכור.

העיר השנייה שעמדה בפני ישראל. בניסיון הראשון נחלו ישראל מפלה בגלל חטא עכן; לאחר טיהור העם כבשו את העי במארב שהוביל יהושע.

תושבי גבעון שהתחכמו והציגו עצמם כבאים מארץ רחוקה, ובכך השיגו מיהושע ברית שלום. הם לא הוחרמו, אך הפכו לחוטבי עצים ושואבי מים.

פניית יהושע במלחמה: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, כלומר בקשה שהאור יאריך עד להשלמת הניצחון. הסיפור מציג את הניצחון כמעשה אלוהי.

חלוקת הארץ בין השבטים לאחר הכיבוש, שנעשתה בגורל ובמידות, מלבד לשבטי ראובן וגד וחצי מנשה שבעבר הירדן, ולשבט לוי שלא קיבל נחלה.

ערים שנקבעו בארץ כדי שרוצח בשגגה ינוס אליהן ויינצל מנקמת גואל הדם עד משפט. יהושע הבדיל שש ערים, והן נמנו עם ערי הלויים.

המעמד בסוף ימיו של יהושע, שבו כינס את העם בשכם והעמיד אותו לבחור בין עבודת ה' לעבודת אלילים. העם השיב ואנכי ובתי נעבוד את ה', והברית נכתבה בספר.

שיר בתהלים, לרוב עם ליווי כלי נגינה, שכותרתו מזמור או מזמור לדוד. המזמורים כוללים תפילה, שבח, תודה וקינה, ונאמרים בבית המקדש ובתפילה.

מילה המופיעה בסוף פסוקים במזמורים רבים, וכוונתה אינה ודאית. החוקרים מציעים שהיא סימן להפסקה, להגברת הנגינה או להדגשה של הפסוק.

כותרת הפותחת מזמורים רבים בתהלים, הפונה אל הממונה על הנגינה במקדש. הכותרת מלמדת שהמזמור נועד לביצוע בציבור בליווי מקהלה או כלים.

קבוצת חמישה עשר מזמורים בתהלים, הפותחים במילים שיר המעלות. הם מלווים את העלייה לרגל לירושלים, ומבטאים תקווה, הודיה ובקשה לגאולה.

קריאה לשבח את ה', הפותחת או חותמת מזמורים, בעיקר במזמורי ההלל שבסוף ספר תהלים. הצירוף הללו יה פירושו שבחו את ה'.

שיר אבל על מוות, אסון או חורבן. בתהלים יש מזמורי קינה לאומיים ואישיים, והמבנה שלה כולל פנייה לאלוהים, תיאור המצוקה ובקשה לעזרה.

פתיחת המזמור הראשון בתהלים, העומד על הניגוד בין הצדיק ההוגה בתורה יומם ולילה ובין הרשעים, ומשווה את הצדיק לעץ שתול על פלגי מים.

פתיחת המזמור הידוע על ה' כרועה המנהיג את האדם, משכיב אותו בנאות דשא ומנחה אותו בדרכי צדק גם בעמק צלמוות, ובסופו ושבתי בבית ה'.

מזמור הגלות: הגולים יושבים ובוכים על נהרות בבל בזכרם את ציון, ותולים את כינורותיהם על הערבים. במרכזו הקריאה אם אשכחך ירושלים.