רחב ושקר המצילים: האם הסיפור מגנה את השקר?
בבית מדרש בית ספרי (18 תלמידים, 60 דקות) נידונה דמותה של רחב בספר יהושע ב׳. ארבע עמדות הוצגו: (א) שקר למען הצלת חיים מותר, ולכן אין ביקורת על רחב; (ב) הטקסט מגנה את השקר בעקיפין, מפני שרחב לא הייתה חייבת לשקר; (ג) הטקסט ניטרלי ואינו עוסק בשאלה המוסרית; (ד) עיקר העניין הוא אמונתה של רחב, כפי שהיא מצהירה ביהושע ב׳, ט׳-י״א. עליכם להציג 5 דקות עם שני ציטוטים מדויקים בלבד ועם עדות נגד אחת. המנחה הדגישה שאין להסתמך על הברית החדשה או על פרשנות חיצונית, ושאין להסתפק באמירה ׳המקרא לא דן בזה׳. כמו כן יש להתייחס לשבועה שבין המרגלים לרחב (ב׳, י״ב-י״ד) ולגורלה בסיפור (ו׳, כ״ה). הדיון מתועד ביומן הכיתה, ולכן יש לנמק היטב, ולהבחין בין מוסר הסיפור לבין מוסר הדמויות.
1. פרטו את העמדות וציינו איזה ציטוט תומך בכל אחת.
Read the worked answer
(א) שקר למען הצלת חיים: התמיכה היא במעשה עצמו - ׳ותאמר להם... ולא ידעתי מאין הם׳ (ב׳, ד׳-ה׳). רחב מסתירה את המרגלים, והם ניצלים. הסיפור אינו מעניש אותה; להפך, היא ניצלת (ו׳, כ״ה).
(ב) גינוי עקיף: הציטוט התומך הוא ׳ותצפנו׳ (ב׳, ד׳) - ההסתרה מסופרת בלי הערכה, אך היא חלק מרצף של הטעיה. אפשר לטעון שהכתוב מדגיש את המעשה ולא את הצלת החיים בלבד, ולכן אינו משבח את השקר.
(ג) ניטרליות: אין פסוק שאומר ׳ותיטב רחב לעשות׳ או ׳ותחטא׳. הסיפור מוסר את המעשה בלי שיפוט מפורש; השתיקה היא הנתון.
(ד) אמונה: הציטוט החזק הוא ׳כי יהוה אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת׳ (ב׳, י״א). זהו וידוי אמונה מפורש מפי גויה, והוא הארוך והמפורט בסיפור.
הציטוטים אינם שווים במעמדם: הראשון והרביעי מפורשים, השני והשלישי מסתמכים על שתיקה ועל עיצוב ספרותי.
2. בחרו עמדה והגנו עליה מול העדות הנגדית.
Read the worked answer
אבחר בעמדה (ד): מרכז הסיפור הוא אמונתה של רחב.
הנימוק: נאום רחב (ב׳, ט׳-י״א) הוא הנאום הארוך בפרק, והוא מפרש את מאורעות יציאת מצרים ואת קריעת ים סוף מנקודת מבטה של גויה. היא אינה רק מצילה; היא מכירה בריבונות יהוה. השבועה שהיא יוזמת (ב׳, י״ב-י״ד) אינה בקשה אישית בלבד - היא מבקשת חסד לבית אביה, כלומר אחריות קולקטיבית.
העדות הנגדית: היא משקרת (ב׳, ד׳-ה׳), והטקסט אינו מגנה אותה. אם מרכז הסיפור הוא אמונה, מדוע השקר אינו זוכה להתייחסות? תשובה: הסיפור אינו דן בשאלת האמת של דבריה, אלא בנאמנותה למרגלים ובהכרתה באלוהים. השקר הוא אמצעי בעלילה, לא מושא השיפוט.
גבול הטיעון: אין לומר שהמקרא מתיר שקר באופן כללי; יש לומר שהסיפור אינו עוסק בשאלה הזו. זהו ניסוח זהיר שמציל את העמדה בלי להפוך את הטקסט ל׳מתיר׳.
3. מהי עדות נגד חזקה במיוחד, וכיצד היא מחלישה את עמדתך?
Read the worked answer
העדות הנגדית החזקה: ו׳, כ״ה - ׳ורחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע... ותשב בקרב ישראל עד היום הזה׳. לכאורה זהו סימן לשכר, ולכן הוא מחזק את העמדה שהסיפור מצדיק את רחב. אך דווקא ההצדקה הזו מעוררת קושי: אם מעשיה מוצגים כחיוביים, מדוע השקר אינו מוצג כבעיה?
כיצד היא מחלישה: היא מחלישה את הטענה שהטקסט ׳ניטרלי׳ (עמדה ג׳) - יש כאן הערכה חיובית ברורה למדי. היא גם מחלישה את עמדה (ב): קשה לטעון לגינוי עקיף כאשר הגיבורה זוכה לחיים ולמקום בישראל.
כיצד ניתן להתמודד: להבחין בין שכר על הצלת חיים לבין הצדקת כל אמצעי. הטקסט משבח את מעשה ההצלה ואת אמונתה, ואינו הופך את השקר לדגם. זוהי הבחנה הכרחית בתשובת בגרות, מפני שהיא מונעת גם סניטציה וגם לגליזציה.