על נהרות בבל: קינה, שבועה ונקמה במזמור קל״ז
בשיעור ספרות ותנ״ך (30 תלמידים, 75 דקות) קראו את תהילים קל״ז. תלמיד אחד אמר: ׳המזמור הזה הוא שיר נקמה, ופסוק ט׳ (׳אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׳) הופך אותו לבלתי מוסרי׳. המורה ביקשה לנתח את המזמור בכללותו לפני שמכריעים: היכן מתחילה הקינה, היכן נשבע המשורר, ומה תפקידם של שני ה׳אם׳ (קל״ז, ה׳-ו׳). כמו כן יש להבחין בין בקשת גמול היסטורי לבין נקמה אישית, ולהתייחס לכתובת ׳בת בבל׳ (קל״ז, ח׳). האילוצים: תשובה של 400 מילים, שני ציטוטים מדויקים, בלי הסברים אפולוגטיים, ובלי להחליף את לשון המזמור בלשון מוסרנית. הכיתה נחלקה לזוגות, וכל זוג חייב להציג טיעון נגד לקריאה של הזוג השני. יש להתייחס למבנה התלת־סטרופי.
1. נתחו את מבנה המזמור ואת המעבר מקינה לנקמה.
Read the worked answer
סטרופה א׳ (פסוקים א׳-ד׳): קינה. ׳על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו׳ - ישיבה, בכי, תליית הכינורות. הסירוב לשיר ׳שיר יהוה על אדמת נכר׳ (ד׳) מציג משבר זהות: השיר שייך לציון, והגלות הופכת אותו לבלתי אפשרי.
סטרופה ב׳ (ה׳-ו׳): שבועה. ׳אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני׳ - ה׳אם׳ כאן אינה תנאי אלא נוסחת שבועה. המשורר אינו אומר ׳אם אשכח׳ כספק, אלא נשבע בשם עצמו: שכחה תהיה עונש. הזהות נשמרת בזיכרון.
סטרופה ג׳ (ז׳-ט׳): בקשת גמול. ׳זכור יהוה לבני אדום את יום ירושלים׳ - הפנייה עוברת מן הזיכרון האישי אל ההיסטוריה הלאומית. אחר כך ׳בת בבל השדודה׳ - הכתובת היא עיר, לא אדם פרטי. הפסוק האחרון משתמש בנוסחת ׳אשרי׳, לשון של ברכה, דווקא כלפי מעשה אלים. זהו המהלך המטלטל של המזמור: מן הבכי אל השבועה, ומן השבועה אל בקשת הגמול.
2. האם המזמור ׳בלתי מוסרי׳? נסחו תשובה שאינה אפולוגטית.
Read the worked answer
תשובה ישירה: המזמור אכן מכיל לשון קשה, ואין צורך לרכך אותה. ׳אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׳ הוא ביטוי של שאיפה להשמדת אויב, ובמובן המוסרי הפשוט הוא מטריד.
אך השאלה אינה האם הביטוי נעים, אלא מה תפקידו במזמור. המזמור כולו הוא קינה של גולים; הוא נותן קול למי שנעקרו מביתם, ומייצג את כאבם בלשון של גמול היסטורי. ׳בת בבל׳ (ח׳) ו׳את אשר עשו לך׳ מציגים מידה כנגד מידה: מה שבבל עשתה לירושלים, מבקש המשורר שייעשה לה. זהו דפוס של צדק היסטורי, לא בהכרח של נקמה אישית.
בלי אפולוגיה: אין לומר ׳הכוונה מטפורית׳ בלי בסיס, ואין לומר ׳המזמור רק מתאר רגש׳ כאילו אין בו בקשה. התשובה המדויקת: המזמור מבטא תפילה לגמול; היא קשה, והיא חלק מן הטקסט. אפשר להסביר אותה בלי להצדיק אותה, ובלי להתנער ממנה.
3. מהי הסכנה בקריאה שמסבירה את הפסוק כנקמה אישית?
Read the worked answer
הסכנה הראשונה היא קריאה מודרנית מדי: המזמור מדבר בקול קולקטיבי - ׳שם ישבנו׳, ׳בני אדום׳, ׳בת בבל׳ - ולא בקול של אדם פרטי שנפגע אישית. להפוך אותו ל׳נקמה אישית׳ זה לצמצם את הממד הלאומי־היסטורי שלו.
הסכנה השנייה היא עיוורון לנוסחה. ׳אשרי׳ הוא לשון של ברכה, ולא רק של זעם; הוא מכניס את הבקשה לתוך עולם של תפילה ותהילה. קריאה אישית מפספסת את המתח בין ׳אשרי׳ לבין המעשה המתואר.
הסכנה השלישית היא הפוכה: אם מסבירים הכול כ׳לאומי׳, עלולים למחוק את האחריות המוסרית של הדובר. גם קינה לאומית אינה פוטרת מן השאלה מה מבקשים. לכן תשובה טובה מחזיקה בשני הצדדים: המזמור הוא קינה לאומית עם בקשת גמול חריפה, ושתי העובדות חייבות להיאמר.