Israel Optometry common mistakes
Israel Optometry · Understand the traps and how to avoid them.
מחשבים את הכוח העדשותי הנדרש באמצעות נוסחת העדשה הדקה ישירות על מרחק העבודה, בלי להמיר את המרחק לקודקוד (vertex distance) כאשר ההפרש עולה על 12 מ"מ או כשהכוח עובר 4.00D.
הנוסחה F=1/f תקפה למישור העדשה, אך המרשם נכתב במישור הקודקוד. המועמדים מתרגלים על מקרים בעלי כוח נמוך שבהם ההשפעה זניחה, ולכן מפספסים את ההמרה במקרים גבוהים (מיאופיה גבוהה, פסאודופקיה לאחר ניתוח קטרקט).
What to do instead
בכל תרגיל, חשבו את המרחק מקודקוד העין, המירו את הכוח למישור הקודקוד באמצעות Fv=F/(1-dF), ובדקו את הסימן: עדשה שלילית מתרחקת מהעין מגדילה את הכוח האפקטיבי, וחיובית מתקרבת מקטינה אותו. תרגלו חמישה מקרים בכוחות 8.00D ומעלה עד שההמרה הופכת אוטומטית.
מדווחים על חדות ראייה ללא ציון תנאי הבדיקה (תאורה, מרחק, לוח, עין אחת/שתיים, עם/בלי תיקון), ומשווים מדידות משתי בדיקות שונות כאילו היו זהות.
המועמדים מתייחסים לחדות ראייה כמספר מוחלט, בעוד שהיא תלויה בתנאי המדידה. לחץ זמן במרפאה מוביל לרישום מקוצר, ואז אי אפשר להסיק מסקנות אמיתיות מהשוואה בין ביקורים.
What to do instead
רשמו תמיד: חדות ראייה עם תיקון/בלי, מרחק (6 מ' או 40 ס"מ), סוג לוח (סנלן, לוגמאר), תאורת החדר ועין שנבדקה. לפני השוואה בין שתי מדידות ודאו שכל התנאים תואמים; אם לא, חזרו על הבדיקה בתנאים זהים לפני שאתם מסיקים שינוי.
מפרשים מבחן כיסוי (cover test) כלקות תנועתית בלבד ומתעלמים מהבדל בין אקסופוריה לפוריות, או מסיקים אקסוטרופיה כאשר בפועל מדובר בפוריות שנשברה.
המועמדים מזהים את הכיסוי והתנועה אך לא מבחינים בין תנועה פנימה (החזרה למצב) לבין תנועה החוצה (בריחת העין), ולא בודקים את המצב לאחר הסרת הכיסוי משתי העיניים.
What to do instead
בצעו את הרצף במלואו: כיסוי חד-עיני, הסרה, ואז כיסוי מתחלף. תעדו כיוון התנועה, גודלה (בפריזמה) ומהירות ההחזרה. אם העין נשארת סטייה תחת כיסוי, מדובר בטרופיה; אם היא חוזרת, בפוריה. אמתו עם מבחן פריזמה מתחלפת או Hirschberg כשיש ספק.
מאבחנים עין אדומה חד-צדדית כגירוי אלרגי או יבשות עיניים בלי לשלול גלאוקומה חדה עם סגירת זווית, קרטיטיס או זיהום קשה, ומפספסים את הסימנים המסוכנים.
השכיחות הגבוהה של עין אדומה שפירה יוצרת הטיית זמינות; המועמדים מחפשים את האבחנה הסבירה ולא את המסוכנת, ומתעלמים מכאב, בחילה, הילה סביב אור, עין קשה במישוש ואישון אמצעי.
What to do instead
בכל עין אדומה בדקו תחילה את חמשת הסימנים האדומים: כאב עז, ירידת ראייה, פוטופוביה, הילה/טשטוש פתאומי ואישון לא מגיב. מדדו לחץ תוך-עיני, בדקו זווית ועומק חדר קדמי, והפנו מיד כאשר יש שילוב של עין אדומה עם ירידת ראייה וכאב.
מתעלמים מהערכת עצב הראייה והשדה הראייה כאשר הלחץ התוך-עיני בטווח הנורמלי, ומסיקים שאין גלאוקומה.
המועמדים לומדים את הגלאוקומה כמחלת לחץ תוך-עיני, בעוד שמדובר בנוירופתיה אופטית. גלאוקומה בלחץ נורמלי נפוצה, ולכן היעדר לחץ גבוה אינו שולל את האבחנה.
What to do instead
בכל בדיקת קרקעית תעדו את יחס הכוס/דיסק, עובי הטבעת הנוירורטינלית וכל דימום בטבעת. שלבו תמיד שדה ראייה ממוחשב ו-OCT של שכבת הסיבים העצביים. אבחנה נשענת על שילוב ממצאים מבניים ותפקודיים לאורך זמן, ולא על לחץ בלבד.
מחשבים תוספת קריאה (ADD) לפי גיל בלבד בלי למדוד את טווח המיקוד בפועל, וקובעים מרשם לקריאה שלא מתאים למרחק העבודה האמיתי של המטופל.
טבלאות גיל-ADD הן קיצור נוח, אך טווח המיקוד משתנה בין אנשים ותלוי בעומק הראייה, בגובה העבודה ובמרשם המרוחק. המועמדים מוותרים על מדידת טווח מיקוד תחת לחץ זמן.
What to do instead
מדדו טווח מיקוד בפועל (push-up או minus lens) בכל עין בנפרד, קחו את המרחק שבו הראייה עדיין חדה, והוסיפו מרווח נוחות של כ-40% מהטווח. התאימו את ה-ADD למרחק עבודה נמדד (מסך 50-60 ס"מ, קריאה 40 ס"מ) ואמתו מחדש עם המטופל.
מפרשים עקומת פזילה או תלונה על ראייה כפולה כבעיה אופטומטרית בלבד ומתאימים פריזמה בלי לשלול סיבה נוירולוגית או מערכתית.
המועמדים מתרגלים על פזילות שכיחות ושפירות, ולכן מניחים שכל דיפלופיה היא עניין של איזון שרירי. הופעה פתאומית, דיפלופיה מונוקולרית או פזילה לא קומיטנטית מחייבות בירור שונה לחלוטין.
What to do instead
בדקו תמיד אם הדיפלופיה מונוקולרית או בינוקולרית, אם הפזילה קומיטנטית, ואם יש סימנים נלווים (צניחת עפעף, אישון שונה, כאב ראש חדש). דיפלופיה מונוקולרית או פזילה לא קומיטנטית מחייבות הפניה דחופה לבדיקה רפואית לפני התאמת פריזמה.
מתאימים עדשות מגע בלי לחשב את הקשר בין כוח העדשה למשטח הקרנית, ומעתיקים את מרשם המשקפיים ישירות לעדשת מגע בכוחות גבוהים.
עדשת מגע יושבת על הקרנית, ולכן מרחק הקודקוד שונה מאשר במשקפיים. בכוחות שליליים גבוהים העדשה צריכה להיות חלשה יותר, ובחיוביים חזקה יותר; מועמדים שמעתיקים את המספר טועים systematically.
What to do instead
המירו את הכוח באמצעות נוסחת הקודקוד לפני בחירת עדשה, חשבו את הכוח על הקרנית (Fc=F/(1-dF)), ואמתו עם אובר-רפרקציה על העדשה בעין. תעדו את ההמרה בגיליון ההתאמה ואמתו חדות ראייה סופית.
מבצעים רטינוסקופיה ומפרשים את התנועה בכיוון הפוך, או מפסיקים לפני נטרול מלא, ומגיעים לרפרקציה שגויה.
הקשר בין כיוון תנועת האור לכוח העדשה תלוי במרחק העבודה ובסוג הרטינוסקופ; מועמדים מתרגלים מעט מדי ומסתמכים על ניחוש. nav also קורה שמועמדים מפסיקים כשהתנועה נעלמת בלי לבדוק את נקודת הנייטרליות.
What to do instead
קבעו מרחק עבודה קבוע (למשל 50 ס"מ, 2.00D), חשבו את פיצוי מרחק העבודה, ותרגלו את שני הכיוונים עד לזיהוי ברור. ודאו נייטרליות על ידי תנועה קלה קדימה ואחורה; אם התנועה מתהפכת, עברתם את הנקודה. אשרו תמיד עם רטינוסקופיה סטטית ואובייקטיבית נוספת.
מתעלמים מהשפעת התרופות והמחלות המערכתיות (סוכרת, יתר לחץ דם, תרופות אנטי-כולינרגיות) בעת פירוש ממצאי בדיקה ותלונות ראייה.
המועמדים מתמקדים בעין בלבד, בעוד שרבות מהתלונות (יובש, טשטוש חולף, שינוי ברפרקציה) נובעות ממצב מערכתי או מתרופות. שינוי חד ברפרקציה אצל חולה סוכרת הוא דוגמה קלאסית שמפספסים.
What to do instead
קחו אנמנזה תרופתית ומערכתית מלאה, ושאלו על שינוי לאחרונה בתרופות או באיזון הסוכרת. כאשר יש שינוי פתאומי ברפרקציה או בחדות, דחו התאמת משקפיים עד לאיזון, ותעדו את הקשר בין הממצא לתרופה או למחלה.