דיני מקרקעין ופנקסי המקרקעין
הדומיין עוסק בדיני הקניין במקרקעין ובאופן שבו הפנקס משקף אותם: כיצד נרכשת בעלות, מה מעמדו של הרישום, ומה קורה כשזכות חוזית מתנגשת בזכות קניינית. שאלות הבחינה נוטות לבחון את חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, את פקודת הסדר זכויות במקרקעין ואת הקריאה הנכונה של נסח רישום.
עקרון הרישום
סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע שעסקה במקרקעין טעונה רישום, וכל עוד לא נרשמה היא מחייבת בין הצדדים אך אינה טובה כלפי צד שלישי. סעיף 8 מחייב מסמך בכתב. המסקנה: החוזה יוצר התחייבות; הרישום מקנה בעלות ומגן מפני עסקאות נוגדות. חכירה לתקופה העולה על חמש שנים טעונה רישום כדי לחייב צדדים שלישיים, ואילו שכירות קצרה אינה טעונה רישום.
מבנה הפנקס
הפנקס מתנהל בלשכת רישום המקרקעין לפי גוש, חלקה ותת-חלקה. הנסח מציג בעלות, משכנתה, עיקולים, הערות והערת אזהרה. עקרון אמינות הפנקס מגן על מי שרכש בתמורה ובתום לב בהסתמך על הרישום, למעט זיוף או טעות מהותית. בבית משותף הרישום נעשה לפי פרק ו' לחוק, וקיימות זכויות נוספות כמו זכות קדימה, הקדש וחכירה מהוונת.
דוגמה
ראובן חתם עם שמעון על חוזה מכר, שילם את מלוא המחיר וקיבל מפתח, אך העסקה לא נרשמה. למחרת מכר שמעון את הדירה ללוי, שרשם ראשון. לראובן יש תביעה חוזית נגד שמעון-אכיפה או פיצויים-אך הבעלות עוברת ללוי, כי רישום גובר על התחייבות שלא נרשמה. המסקנה המעשית: רושמים הערת אזהרה מיד עם החתימה.
מלכודות
ערבוב בין תוקף בין-צדדי לתוקף כלפי צד שלישי; הנחה שתשלום או מסירת חזקה מחליפים רישום; התעלמות מההערות בשולי הנסח; אי-הבחנה בין בעלות לחכירה; בלבול בין הסדר זכויות בקרקע לא רשומה לבין רישום עסקה.